משפט הגאולה

המתח הדיאלקטי המאפיין את יצירות הפרוזה של חיים הזז (1898-1973) נעדר לחלוטין מנאומיו ומן הדברים שהשמיע בפומבי במשך עשרים שנות חייו האחרונות. "משפט הגאולה" הוא מבחר מתוך אותם דברים שבעל-פה, בהם מתגלה הזז הסופר גם כהוגה דעות מקורי וכאחד מאנשי הרוח החשובים שפעלו בישראל בשנים בהן התעצבה דמותה של המדינה. האידיאולוגיה הציונית-תרבותית שלו באה כאן לידי ביטויה במלוא העוצמה של סגנונו הייחודי, אגב פתיחת צוהר לעולמו האינטלקטואלי העשיר. מתוך נאומים אלה, עולה השקפת עולמו של הזז באשר למרכזיותן של הלשון העברית והספרות העברית בתהליך גאולתו של עם ישראל, ולבירור מהותו של הקיום היהודי המודרני.