משיחיות, ציונות ומחקר הקבלה

בחיבור זה בוחן משה אידל מחדש את מושגי היסוד של המשיחיות היהודית, עוקב אחר זיקותיה לציונות ולתולדותיה וממקם אותה בהקשריה האינטלקטואליים והאידיאולוגיים: מן התיאולוגים הנוצרים של המאה הי"ט, דרך הוגים ציונים כיוסף קלוזנר ואבא הלל סילבר ועד מחקר הקבלה והחסידות באקדמיה.

בלב הדיון עומדת תפיסתו המחקרית של גרשם שלום (1982–1897), שסביבה ארגן את כל עולמו האינטלקטואלי: ההנחה בדבר רעיון משיחי אחד, מרכזי ואפוקליפטי, שעיצבה דור שלם של חוקרים ומשפיעה על השיח הציבורי עד היום. אידל מראה כיצד הנחה זו לא נולדה בחלל ריק, אלא היתה שזורה בחלום הציוני ובאופנות האינטלקטואליות של התקופה. מולה הוא מציע קטגוריות חדשות שיש בהן כדי לפרק את האחדות המדומה של השדה ולחשוף את ריבוי הצורות שבהן התפתחו תפיסות של גאולה ושל משיח במסורת היהודית.