על הדם

כתביו המוקדמים של אברהם חן (1877-1957) טבועים בחותם האלימות המדממת של תחילת המאה העשרים. בתקופה שבה עלה קרנן של זהויות קיבוציות דרש חן לעמוד על דמו של היחיד הנרמס בעקביהן. מול תעתועי הרטוריקה הפוליטית, שמאדירה קורבנות גוף ונפש ומלבישה את הדם במחלצות האידיאליזם הלאומי, העמיד חן את ערכו הבלתי ניתן לכימות של היחיד. רק מותו של היחיד הוא אובדן שאין לו אחרית, אובדן שאינו מבקש דבר ואין עליו כפרה.

קובצו כאן ארבע מסות השוזרות הגות אנרכיסטית, מיסטיקה חב"דית ותימהון הומניסטי מול תיאטרון האבסורד של המוות על מגוון מערכותיו: ממלחמות קולוניאליות, דרך פוגרומים אכזריים ועד נטילת האדם את חייו שלו. ואולי יהא בכתבים אלה לעורר גם היום את הבריות להתערטל מרטוריקה המעלה על נס את הקרבת היחיד למען הרבים, לדחות את הקדשת הדם ולחזור ולגלות את קדושתם הפשוטה של החיים.