בספר זה מלוקטים רוב כתביו הקצרים של חוקר החסידות יוסף וייס, שחלקם התפרסמו באמצע המאה העשרים וחלקם נותרו בעזבונו עד עתה. סגנונו של וייס בכתבים אלה חושף מבנה רעיוני מורכב, עשוי עליות, מבואות ומרתפים, מבנה ההולך ונחשף בפני הקורא ההולך במסדרונותיו הפתלתלים. הרבה לפני עליית קרנה ּ של החסידות בתרבות הישראלית העכשווית, פַתָּח וייס פֶתַח להבנה עמוקה של
המיסטיקה היהודית, הבנה שמתחבטת בין ההיסטורי לבין הקיומי.
יוסף וייס [1918־1969], יליד הונגריה, מגדולי חוקרי החסידות ותלמידו החביב של גרשם שלום, התאבק בעפר רגליו של רבי נחמן מברסלב עד סוף ימיו, רוחו עודנה שורה בין אנשי שלומי חכמת ישראל.
This book collects most of the short writings of Joseph G. Weiss, the scholar of Hasidism. Some of these were published in the mid-20th century and some remained unpublished in his archive. Weiss’s style in these writings reveals a complex conceptual structure of ascents, passageways, and basements, a structure which is gradually revealed as readers walk its maze of halls. Long before the rise of Hasidism in contemporary Israeli culture, Weiss opened a door on to a deeper understanding of Jewish mysticism, an understanding which hovers between the historical and the existential.
Joseph G. Weiss (1918-1969) was born in Hungary and was one of the great scholars of Hasidism. Known as Gershom Scholem’s favorite student, Weiss grappled with the figure of Rebbe Nahman of Bratslav until the end of his life. His life and work still inspire devotion among scholars.
