דוד פרישמן (1922-1859) נמנה עם מנסחיה העיקריים של ביקורת הספרות העברית-אירופית. במשך כשלושה עשורים, החל מסוף המאה התשע-עשרה ועד השנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה, כתב את סדרת מאמרי הביקורת "מכתבים על דבר הספרות" ו"מכתבים חדשים על דבר הספרות". הנמענת של המכתבים היא ידידה אלמונית המדומיינת כאישה אירופאית משכילה, בת דמותה של תרבות אירופה, היא תרבות ההשפעה המארחת של הספרות העברית החדשה.
שבעת המכתבים המובאים בספר זה מזמינים להיכנס אל לבטי הקיום והרגש של פרישמן המבקר ואל היקף העיון המשמעותי שלו בתרבות הביטוי היהודית המודרנית. המכתבים מציגים את קריאותיו בסיפוריו של מנדלי מוכר ספרים, בשירת ביאליק ובמכתביה של רוזה לוקסמבורג מן המאסר.
